המבקשת הגישה ביום 22.11.11 תובענה נגד המשיבים למתן צו מניעה, צו למתן חשבונות וכן חיוב כספי בסך של 3,000,000 ש"ח. לעמדתה, המשיבים 1 ו-2 (להלן: "
המשיבים"), שעה שהם היו נושאי משרה בחברה המבקשת, בעצמם וביחד עם המשיבים האחרים, גזלו ממנה את נכסיה, את קניינה הרוחני, את סודותיה המקצועיים וניצלו לטובתם הזדמנויות עסקיות שלא כדין. זאת עשו, כך נטען בין היתר בסעיף 1 לכתב התביעה, תוך הפרת חובת אמון, חובת זהירות כמו גם הפרות של ההסכמים בינם לבין המבקשת, ושלא כדין.
בקליפת האגוז יצוין כי המבקשת הינה חברה ציבורית שעוסקת בין היתר בפיתוח וייצור מוצרים לשימושים צבאיים. בגדר זאת יצור ותחזוקה של כלי רכב ממוגנים המיועדים לשימוש אזרחי וצבאי. המשיב 1 (להלן:
"מהרשק") שימש במועדים הרלוונטיים כסמנכ"ל שיווק של המבקשת, כאשר תנאי ההתקשרות ביניהם הוסדרו בהסכם מיום 31.12.06.
המשיב 2 (להלן:
"שרגא" ) שימש כסמנכ"ל ההנדסה של החברה וההתקשרות בינו לבין החברה הוסדרה בהסכם מיום 1.10.04. המשיב 3 (להלן:
"לרנר" ) שהינו גם הבעלים של מניות המשיבה 4, שימש כסוכן מכירות עצמאי שנטען כי פעל לאתר עבור המבקשת עסקאות באפריקה.
המשיבה 5 הינה חברה המצויה בשליטת המשיבים אשר נטען כי ביצעו בין היתר באמצעותה, את המיוחס להם בכתב התביעה.
המשיב 6 (להלן:
"שחם") שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנכ"ל המבקשת. לאחר הגשת התביעה, נמחקה התביעה כנגדו ולאחר שהוגש תצהיר מטעמו התומך בגירסת המבקשת.
המשיב 7 (להלן:
"רוגל" ) הינו מהנדס שעבד במבקשת ועסק בעיקר בתוכנה ייחודית שנקראת בשם "אינבנטור" ונטען שהוא מחזיק ב"פלאג" של המבקשת בקשר לתוכנה האמורה (להלן:
"הפלאג" ).
המשיב 8 הינו בנו של מהרשק שנטען שעבד בשירות אביו ובאמצעות חברה בשליטתו היא המשיבה 9.
המשיב 10 שהינו גם הבעלים של החברה, המשיבה 11, אינם מוכרים למבקשת אך נטען שהם שיתפו פעולה עם המשיבים לקניין נכסיה.
המשיבה 12 הינה חברה אתיופית (להלן:
"החברה האתיופית") שנטען כי התקשרה עם המשיבים באמצעות לרנר והחברה שבבעלותו, תוך כדי גזילת קניינה הרוחני של המבקשת.
המבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, וברבעון הראשון של שנת 2011, נכנסה להליך של "הקפאת הליכים", ומונתה לה נאמנת מטעם בית המשפט. הנאמנת מכרה את הבעלות בחברה המבקשת לצד אשר קיבל את השליטה במבקשת בחודש אפריל 2011. במסגרת העברת השליטה במבקשת לבעלים החדש, הסתיימה העסקת המשיבים על פי ההסכמים שבין הצדדים, ובמקום אלה נחתם עימם ביום 20.4.11 "הסכם סוכנות".
לעמדת המבקשת, סמוך לאחר העברת השליטה במבקשת, התגלה לה כי המשיבים פעלו במבקשת תוך שימוש בעובדיה, נכסיה וקניינה על מנת לבצע עסקאות פרטיות ותוך גזל הזדמנויות עסקיות של המבקשת, וכנטען בין היתר בסעיף 45 לכתב התביעה.
התביעה מושתתת בנוסף לגזל של סודות מסחריים גם על גזל של הקניין הרוחני של המבקשת, וזאת בצד עילות נוספות.
המבקשת טוענת כי יש בהתנהלות המשיבים משום הפרת הוראות ההסכמים המחייבות אותם לשמירת סודיות, לאי-תחרות, להימנעות מקשירת קשר עם אחרים, כמו גם הפרות הוראות חוקיות כגון: סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:
"חוק החברות" ), לפי שהמשיבים הפרו את חובת הזהירות וחובת האמון החלה על נושאי משרה בחברה.
בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת למתן סעדים זמניים ובכללם, צו מניעה זמני האוסר על כלל המשיבים לעשות שימוש בידע ובסודות של המבקשת לרבות באשר לפיתוח כלי הרכב וכל מידע טכנולוגי. עוד התבקש צו מניעה זמני המורה למשיבים שלא לעשות כל פעולה בקשר עם עסקת מכירת רכב או הקמת קו ייצור לחברה האתיופית, וכנחזה מטיוטת הסכם מחודש מאי 2011 שצורפה כנספח 11 לבקשה (להלן
"הסכם אתיופיה" ). לעמדת המבקשת, נודע לה באקראי על הסכם אתיופיה משדר אלקטרוני שלא היה מיועד למי מטעמה. סעד נוסף הינו, לחייב את רוגל וכן את המשיבים מלעשות כל שימוש בפלאג.
עם הגשת התביעה, הורתי לב"כ המבקשת מדוע התביעה על כל סעדיה הוגשה לבית המשפט המחוזי, שעה שלכאורה עולה כי הסמכות לדון בה מוקנית הדין לעבודה. סמוך למתן ההחלטה, הוגשה עמדת ב"כ המבקשת לפיה לדעתו הסמכות לדון בכל עילות התביעה מוקנות לבית המשפט המחוזי.
בהחלטתי מיום 22.11.11 הוריתי כי לא ראיתי מקום ליתן צו זמני במעמד צד אחד, ולו מחמת השיהוי בהגשת התובענה, שכן זו הוגשה בחלוף חודשים מאז נודע למבקשת לטענתה על ההפרות הנטענות. עוד ציינתי כי אין בהחלטה כדי להביע עמדה באשר לסמכות העניינית של בית המשפט לדון בתובענה ולמצער לגבי חלק מהמשיבים וכי עניין זה יתברר בפתח הדיון.
הבקשה הועברה לתגובות כלל המשיבים. הוגשה תגובה של מהרשק, שרגא, לרנר המשיבה 5 ורוגל. עם שחם הושגה הסכמה כאמור לפיה יימחק כנתבע ואילו לגבי יתר המשיבים, טרם נעשתה המצאה, ולחלקם התבקש היתר המצאה מחוץ לתחום, הנדון לפני כב' רשמת בית המשפט.
המשיבים 1-5 ו-7 הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתם, אין לה לתביעה על מה שתסמוך, בין היתר מחמת שהסכמי ההעסקה שבין המשיבים לבין המבקשת פקעו עם מכירת השליטה במסגרת הסדר הנושים שאושר בהליך הקפאת ההליכים. מכאן לטעמה גם סעיפי איסור התחרות ושמירת הסודיות החלים על המשיבים כקבוע באותם הסכמים, בטלים. לחלופין נטען שאין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעילות התביעה, ואלו מצויות בסמכות בית הדין לעבודה. עוד נטען בבקשה שאין מקום שבית המשפט בישראל ידון בתביעה, בין היתר מחמת שאינו הפורום המתאים לכך, בצד הוראות בהסכם אתיופיה . המשיבה התנגדה לבקשה לסילוק על הסף ועמדה על קיום דיון בבקשות, במעמד הצדדים. בהחלטתי מיום 25.12.11 קבעתי דיון כמבוקש על ידי המבקשת, תוך שציינתי כי תחילה תידון הבקשה לסילוק התביעה על הסף ורק לאחר מכן ובכפוף להכרעה בה, תתברר הבקשה לסעדים הזמניים.
בדיון חזר כל אחד מבעלי הדין על עמדתו וכאמור בפרוטוקול. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את ההלכה הפסוקה, הבהרתי כי ככל הנראה לא יהיה מנוס אלא להורות על מחיקת אותן עילות תביעה שאינן בסמכותו של בית משפט זה, ובגדר זאת גם להורות על מחיקת התביעה כנגד רוגל לפי שנראה שכל אלה מצויים בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה. סברתי כי ניתן יהיה בשלב ראשון להסתפק בהכרעה עקרונית בשאלת הסמכות, ואת הנימוקים לכך ליתן בהמשך, ולעבור לדון בבקשה לצו מניעה זמני. ב"כ המשיבים טען כי על בית המשפט להכריע תחילה לגוף טענות הבקשה לסילוק על הסף ולגדר את המחלוקת בין הצדדים המתבררת בבית משפט זה, כמו גם מיהם הנתבעים הנכונים, כך שהמשיבים יוכלו להיערך בהתאם לדיון בבקשה לסעדים זמניים. ב"כ המבקשת, הסכים במהלך הדיון כי אכן ככל שמדובר בעילות החוזיות הנובעות מיחסי עבודה גרידא, מקומן להתברר בבית הדין לעבודה. עם זאת, לדעתו של ב"כ המבקשת, אין מניעה לקיים דיון וחקירות בבקשה לסעדים זמניים גם בבית משפט המחוזי, וזאת בכל עילות התביעה לרבות העילות החוזיות המצויות בסמכות בית הדין לעבודה, בלי צורך להמתין להכרעה סדורה בבקשה לסילוק על הסף. לעמדת ב"כ המבקשת, בית משפט מוסמך ליתן צווים זמניים גם אם אין לו סמכות עניינית לדון בתביעה, וככל שייתן את הצווים, אלה יועברו לבית המשפט המוסמך.